החלטה בתיק בר"ע 38761-04-13

השופטת יעל אנגלברג שהם

1.         בפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב-יפו, שבמסגרתו נדחתה מחמת התיישנות תביעת המבקשת לתשלום הפרשי שכר בגין ותק שירות צבאי לתקופה שמחודש אוגוסט 1995 ועד לחודש דצמבר 2002 (הרשם תומר סילורה; דמ"ר 37947-04-11; ניתן ביום 10.4.13; להלן - " פסק הדין").

רקע הדברים

2.         המבקשת היא עובדת מדינה מאז שנת 1993. תחילה הועסקה בחוזה ובהמשך הועברה למעמד של עובדת קבועה. עבודתה בוצעה במשרד לשירותי דת, במשרד האוצר ומשנת 2004 ואילך היא מועסקת בהנהלת בתי המשפט.

בין השנים 1995 ועד לשנת 2010 לא שולמה למבקשת תוספת שכר בגין ותק צבאי בהתאם להוראות התקשי"ר (סעיף 24.431; להלן - " התוספת"). בשנת 2010, עקב פניית המבקשת לאגף השכר בהנהלת בתי המשפט, שולמו לידיה הפרשי שכר בגין התוספת לתקופה רטרואקטיבית של 7 שנים החל מחודש ינואר 2003. המבקשת עתרה לבית הדין האזורי לתשלום הפרשי השכר בגין התוספת עבור התקופה שמחודש אוגוסט 1995 ועד לחודש דצמבר 2002. בין היתר טענה המבקשת, כי עם קבלתה לעבודה בשירות המדינה ועם כל מעבר תפקיד, מילאה בשאלון את פרטיה האישיים, לרבות פרטים על שירותה הצבאי (להלן - " שאלון").

3.         המחלוקת בבית הדין האזורי התמקדה בשתי שאלות עיקריות. האחת - שאלה שבעובדה - האם דיווחה המבקשת למדינה על שירותה הצבאי. השנייה - שאלה שבמשפט - האם חלה התיישנות על תביעת המבקשת. בית הדין האזורי קבע כי המדינה לא הרימה את הנטל להוכיח שהמבקשת לא הגישה, עובר לתחילת עבודתה אצל המשיבה 1, את השאלון שבו דיווחה על שירותה הצבאי. עם זאת, דחה בית הדין את תביעת המבקשת, תוך שקבע כי תביעתה התיישנה. פסק דין זה הוא מושא בקשת רשות הערעור שבפנינו.

בקשת רשות הערעור

4.         בבקשת רשות הערעור עותרת המבקשת לביטול פסק הדין. לדידה, יש לקבוע כי תביעתה לא התיישנה ויש להורות על תשלום מלוא התוספת שהיתה זכאית לה. לדברי המבקשת, בית הדין קמא שגה במסקנתו כי תביעתה התיישנה; הודאת המדינה בזכותה לתוספת במכתב מיום 29.11.10 מתחילה את מרוץ ההתיישנות מחדש, אף אם חלפה התקופה הקבועה בדין; מרוץ ההתיישנות נעצר כל פעם שהמבקשת דיווחה למדינה על שירותה הצבאי ומשדיווחה על כך מספר פעמים, היה מקום לקבוע כי מרוץ ההתיישנות נעצר; המשך עבודתה בשירות המדינה יש בו כדי לאיין את טענת ההתיישנות; תקופת ההתיישנות החלה רק כשנודע לה על שלילת זכאותה לתשלום התוספת - בתחילת עבודתה שולמה לה התוספת, אולם תשלום זה הופסק עם מעברה לתפקיד אחר ועם שינוי היקף משרתה. מאחר שבתלושי השכר אין כל זכר לתשלום התוספת, לא יכולה היתה לאתר את הפסקת התשלום; על המדינה החובה לבצע בדיקה של תשלומים בחסר בדיוק כפי שהיא בודקת תשלומי יתר; השימוש שעשתה המדינה בטענת ההתיישנות, שהיא טענה דיונית במהותה, אינה ראויה ואינה סבירה.

5.         ביום 23.4.13 ניתנה החלטת בית דין זה, ובמסגרתה הוצע לצדדים ההסדר הדיוני הבא - משבפני בית הדין הארצי תלוי ועומד ערעור שהגישה המדינה בתיק ע"ע 44047-05-12, בעניינה של אתי אוטמזגין (ערעור על פסק הדין בתיק ס"ע 5387-11-11; להלן - " עניין אוטמזגין") ומשעל פני הדברים, בתיק הנ"ל ובהליך נשוא בקשה זו מתעוררות שאלות זהות ו/או דומות הן לעניין של משפט והן לעניין של עובדה, תינתן רשות כך שהדיון בשני התיקים יישמע במשותף (החלטה מיום 23.4.13; להלן - " ההסדר שהוצע").

6.         המבקשת הודיעה על הסכמתה להסדר המוצע, אולם המדינה התנגדה לו מהטעמים שהערעור בעניין אוטמזגין והבקשה דנן נסובים על תשתית עובדתית שונה, ושהקביעה בעניין אוטמזגין נגעה אך לשאלת ההתיישנות, וזאת בשונה מהקביעה בעניינה של המבקשת דנן, שניתנה לגופו של עניין. עוד טענה המדינה כי אם תינתן רשות ערעור, על הערעור לידון בפני שופט בית הדין האזורי שבו מכהן הרשם שנתן את פסק הדין ולא בפני בית דין זה.

7.         לאור עמדת המדינה לעניין ההסדר שהוצע, ולבקשתה, הוארך המועד למתן תגובתה לבקשת רשות הערעור וזאת עד ליום 17.6.13. עד היום לא נתקבלה כל תשובה מטעם המדינה.

8.         המבקשת ביקשה לצרף כראיה לבקשת רשות הערעור הודעה שהופצה לעובדים על ידי החשב הכללי במסגרת תלוש שכר חודש אפריל 2013 המפנה לדבריה, את שימת לבם לכך שבאחריותם " לבדוק את תלוש השכר תוך ציון מיקומו המדויק של הוותק הצבאי בתלוש תחת הכותרת 'נתונים אישיים'". לעמדתה, יש לראות בכך משום הודאה מצד המשיבה כי לא ניתן לאתר את רישום הוותק הצבאי בתלוש (להלן - " ההודעה").

המשיבה התנגדה לבקשה וטענה כי אין לראות בהודעה משום "הודאה". לעמדתה, מדובר בכלי המצוי בידי החשב בכללי שבאמצעותו הוא מסב את שימת לב העובדים לנושאים חשובים שעליהם יש ליתן את הדעת. לדבריה, מדובר בהודעה כללית ושגרתית הנוגעת לנושאים שונים ואין לראותה כהודאה כלשהיא מטעם המדינה בקושי לאתר את רישום הוותק הצבאי בתלוש.

9.         הצדדים נדרשו למסור עמדתם ביחס לאפשרות שבית הדין ידון בבקשת רשות הערעור כבערעור על פי תקנה 82 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991, וזאת על יסוד הבקשה והתגובה בכתב. הצדדים נתנו הסכמתם לאמור.

הכרעה

10.      לעניין הבקשה לצירוף ראיה, מצאתי כי דינה להידחות. ככלל, אין לצרף ראיות חדשות בשלב הערעור ועל בעלי הדין להביא את ראיותיהם בפני הערכאה הדיונית בלבד. קבלת ראיות חדשות בשלב הערעור מתאפשרת במשורה ובית הדין יעשה כן רק אם הוא סבור שהדבר נדרש לשם עשיית צדק או לשם מניעת עיוות דין (ע"א 11294/05 אלון מורדוך נ' מגן חברה לביטוח בע"מ, ניתן ביום 2.7.08; רע"פ 7709/12 שאדי סולטאן נ' מדינת ישראל, ניתן ביום 4.11.12). לשם כך על בית הדין לשקול קיומם של אלה - המבקש לא ידע על הראיה ולא יכול היה לגלותה בשקידה סבירה במהלך הדיון בערכאה הקודמת; אינטרס השמירה על עקרון סופיות הדיון; טיב הראיה החדשה והסיכוי שהגשתה תביא לשינוי התוצאה שאליה הגיעה הערכאה דלמטה;  הערכאה הדיונית סירבה שלא כדין לקבל את הראיה, וזו נחוצה לשם מתן פסק הדין, או שאותה ראיה כלל לא היתה קיימת בעת ניהול הדיון בערכאה הראשונה; בית הדין שוכנע כי המבקש היה בלתי כשיר לנהל את עניינו בערכאה הדיונית (רע"פ 2122/13 יצחק דבש נ' מדינת ישראל, ניתן ביום 9.5.13; עב"ל 307/07 עמליה יאזמה - המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 7.11.07).

בענייננו - אכן, ההודעה לא היתה קיימת בעת שהובאו הראיות בפני בית הדין האזורי ועל כן על פניו היה מקום לקבלה אלא שאין בכך כדי לסייע למבקשת. עיון בהודעה מעלה כי לא ניתן לראותה כ"הודאה". ההודעה אינה כוללת כל התייחסות ספציפית לוותק הצבאי כנטען על ידי המבקשת. ההודעה כוללת הפניית העובד לנתוני ותק, מיסוי, ניכויים ועוד ולמיקומם של נתוני שכר אלה בתלוש תוך ציון כי באחריות העובד לבדוק את הנתונים. בעניין הוותק נרשם - " וותק - כל סוגי הותק שלהם השפעה על שכרו של העובד והמופיעים תחת הכותרת 'נתונים אישיים'." הנה כי כן, אין בהודעה כל התייחסות ספציפית לוותק צבאי ואין לטענת המבקשת בעניין זה על מה לסמוך.

משאין בהודעה כדי להוסיף דבר ומשאינה נחוצה לשם מתן פסק הדין - דין הבקשה לצירוף הראיה - להידחות.

11.       לגופה של בקשה - לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור, בפסק דינו של בית הדין האזורי ובכלל החומר שבתיק, סבורה אני כי דין הבקשה להידחות.